כבר ביום שנולדתי נרקמו תוכניות לדרך יצאתי והתחלתי לחיות מצאתי מרגוע בטיפוס על עצים כך לא יכלו בי לפגוע לא היו לחצים חשבו שבכוח מעצבים בן אדם לא רציתי לברוח כי אהבתי אותם ניסיתי ללכת לפי מה שנרקם אך דרכי מתארכת כשדרכי לא דרכם וכל מה שהיה מזמן כבר לא ישוב לסלוח לעבר (כי מה זה כבר חשוב?) וכל החלומות אשליה אחת גדולה אם נתקעים בדרך נקודת ההתחלה התרגלתי לנוע בשדות הפתוחים העיקר לא לנוח כמה טוב כשהולכים לא חשוב אם אגיע לא חשוב אם צודק מנסה להכריע ובינתיים בודק וכל מה שהיה... ועכשיו אני גבר וילדון מבפנים מסתכל לכל עבר ורוצה להפנים העולם מחייך לי ואולי מתמיד נהנה מהדרך ורוצה להתמיד וכל מה שהיה...