הזיכרון מונח אצלי כאן בסלון תולה תקוות במקום תמונות על הקירות לאט זה בית ריחות של עץ התות שסבתא אהבה תקטוף תקטוף, שתישאר לך מזכרת על הזרוע ואיכשהו הגעגוע דופק בדלת, מבקש להיכנס מביא סיפור, אולי אלפיים ובתוכו גם מסתתר לו איזה נס ואם תשאל מאיפה באתי אני פסיפס של אינסוף נשמות אבל עכשיו אני בבית מבקשת את האומץ לאהוב לאהוב ♪ ואת הזמן קדימה אי אפשר לראות והקללות הופכות קלות יותר בסוף אתה תגיע אל המקום בו נסדקות כל הקליפות נכנס האור וממלא את הפינות שלא ראית ואיכשהו הגעגוע דופק בדלת, מבקש להיכנס מביא סיפור, אולי אלפיים ובתוכו גם מסתתר לו איזה נס ואם תשאל מאיפה באתי אני פסיפס של אינסוף נשמות אבל עכשיו אני בבית מבקשת את האומץ לאהוב (מבקשת את האומץ) ואם תשאל (ואם תשאל) מאיפה באתי (מאיפה באתי) אני פסיפס של אינסוף נשמות אבל עכשיו (אבל עכשיו) אני בבית (אני בבית) מבקשת את האומץ אומץ לאהוב