אני חייב לזוז ולא מוצא סיבה טובה
מסתפק בנדידה למחשבה
שם אני פותח מעלי ת'וילון
הבחוץ רומז שיום יפה היום
לא קונה ת'שקרים של החלון
מעדיף לשקוע במציאות של סלון
והזמן נמרח
ואני נמשח
למלך במבצר של כריות
כולם אומרים: "מתי תקום ותזוז כבר?"
אם אפשר לשבת אז למה לעבוד?
הם ממשיכים: "אולי תצא ותחיה קצת?"
אני רוקד רק כשבא לי לרקוד
הם מתעקשים: "בסוף אתה תשתגע"
אז לפחות זה יהיה עם ריפוד
הם מתיישבים: "טוב תן לנוח לרגע"
וחוזרים אל המשרדים
לא שורדים בלי המחשבים
אם הם רק היו קולטים ש-
גם אני, מנהל, אורח חיים ישבני
גם אני, מנהל, אורח חיים ישבני
מגלגל עוד שמיכה של שאיפות
מתפקסל ובוגד בך עם תמונות
אהבות שלא יודעות שאני קיים
(הן לא יודעות שאני קיים)
וגם את, בטוח שזוכר אותך
ואת ה-מגע של המסך שלך
מתמסד, עוקב אותך יותר מאת כולן
והזמן נשבר
ואני נשאר
אף פעם לא מגיע למחר
כולם אומרים: "קח את עצמך בידיים"
ניסיתי, אבל הן נרדמות כל הזמן
הם שואלים: "מתי אתה תתבגר כבר?"
היה לי תאריך אבל איבדתי ת'יומן
הם לא עוזבים: "זה יגמר בטרגדיה"
תמיד רציתי לגמור ביוון
הם מקנאים: "אם רק הייתי כמוך"
אז היית אומלל באותה מידה
רק במקום במשרד, אצלי בדירה
חושב ש'תה שמח, יש'ך רכב חברה?
לא כל אחד נועד לנהוג על ספה
גם אני, מנהל, אורח חיים ישבני
גם אני, מנהל, אורח חיים ישבני
(אתה הולך לבית הספר) הם רוצים שאתה תשב
(אתה נפגש איתם לבירה) הם רוצים שאתה תשב
(אתה עומד ברחוב עם שלט) הם רוצים שאתה תשב
(הם בחרו אותך לכנסת כי בסוף אתה תשב)
(והמטוס מתרסק) תחגור ותשב
(הספר מסרק) תחפוף ותשב
(הפסיכולוג מפהק) תשלם ותשב
ובעוגה, עוגה, עוגה
אתה תקום ואתה תשב ואתה תקום ואתה תשב ואתה
תקומו, קומו, קומו, קומו, קומו, קומו, קומו, קומו
ואף אחד לא קם
אני, מנהל, אורח חיים ישבני
גם אני, אורח חיים ישבני
גם אני, מנהל, אורח חיים ישבני