עמד הגורילה בכלא, גורילה צעיר וחזק, וכל הנשים שבפלך חמדו את גופו המוצק. ברטט הביטו הן פנימה ישר באותו הדבר שלפי מצוותיה של אמא את שמו לא אוכל כאן לומר... זהירות, הגורילה! ופעם בדרך של פלא, מצאו את הסורג מחוץ. וככה, מאופל הכלא, עמד הגורילה בחוץ. אולי בעצמו הוא הבקיע. אולי גם עזרו לו? אולי? אך ככה לפתע הודיע: עלי לאבד את בתולי! זהירות, הגורילה! כולם נמלטו אז בצוותא הרחק מהקוף המיוחם. נותרו מאחור רק סבתא ושופט בגלימה כפחם. הסבתא נפלה מתמוטטת, שכבה מבוהלת, קופאת. קרב הגורילה ברטט אליה ואל השופט... זהירות, הגורילה! שכבה הסבתא ללא נוע חשבה: לפחד? אין ממה! כי אם כבר יעז בי לנגוע - זו סתם הפתעה נעימה! הרהר השופט: מסוכן הוא, אך אין כל מקום לדאגה. אני כקופה? מגוחך - נו, מיד ייווכח ששגה... זהירות, הגורילה! אולם הגורילה בזעם הוכיח לכל בבירור שלא בכל פעם טוב טעם בכוח הגברא קשור. וכך, למרבה כל הצער דווקא בשופט הוא בחר. וככה, לעובי היער באוזן אותו הוא גרר... זהירות, הגורילה! הסוף די עליז באמת. אך פתאום קולקלה הבדיחה. כי דווקא ברגע המתח פרץ השופט בצווחה. "הוי אמא" צעק כתינוקת "הוי אמא" געה בבכייה ממש כמו האיש שבבוקר שלח אל גרדום התליה זהירות, הגורילה!