הוא שלח לי אותה והיא נישקה לי באמצע הרחוב
הוא שלח לי אותה יפה וקסומה
הוא שלח לי אותה ברכות כמו חלה טריה
כמו תינוק חמים ובהיר בעריסת יהלום
כמו ברכה של גשם צלול באמצע אלנבי בצק-בוץ
ועכשיו אני מתעטף מגעגוע מכאב בלתי נסבל
בחזה שלי מסערת רגשות יוקדת
שכחתי הכל, שכחתי לאן צועדים מכאן
ולמה בכלל אני עומד פה עכשיו מסומם ודומע
נער לב חרסינה גוף פחם
נמחקו לי סלילים שלמים של זיכרון
היגיון ברחא, מחשבה מאוזנת, בינה מרוכזת
כלבי המשמר חלו ונפלו למשכב
קודש הקודשים בליבי השמור מכל משמר נצרב
נותץ ועכשיו הסכר המסוחרר נרץ
והלב שלי גואה ומטפס ומטפס ומתמוסס
בחלומותיי הכועסים אני מזיע ורץ
וזועק להוא שם שנעלם באופק
נעלם בלי רמז, בלי סימן, צוואה מבולבלת
הוריש לנו אדון, הרחבון העליון הקדמון
שכחהגדולה ומסוכסכת אות זעירה
של קלון לאחוז בה ולחכות
איך שקיפלה שם את הבגדים הריחניים שלנו
מעל המכונת כביסה ואמרה לי ככה בקול
רפה ושפוף לא נישאר לי כבר טיפת מקום
בלב לאהבה שכזאת, ואני מתבונן בה רפה
ותשוש שוקע ושוקע נבלע ברצפה ומתפלל
כבר לסוף הצולע
ועכשיו חד ומיד כאן אדון ריבון נחמד
ככה כל הדרך לבית שלי למיטת הקפיצים שלי
אבל למה עכשיו למה איתה עכשיו אחרי
כל החשמל המזוזות ותפילות בלי דרך
עכשיו כשהכל מתחיל להתיישר להתעורר ולחמול
ולהתמוסס בשריקת מסילות הכוכבים
והחמצן הדליל של אלנבי אי-אם פי-אם
סי-אם אס-אם אס-או-אס אס-אם-אס
הלמות פרסות חזירים מחייכים, זיכר את הריח השרוף
וככה בצעידה מהירה
קפוא מקור ידיים רועדות בכיסים
דלת שנפתחת בבעיטה
מחלת בניינים תשעים
ותהיתי והשתוממתי ועמדתי שם מול הבורקס
העכור של אלנבי - שדרות חן
איך לקחת לי יקום בוגדני ומתעתע את הקיקיון התכול
והמוצל והמציל שלי שצמח לו בן יום
תחת ראשי וימינה חבקני וליטה לי את כל השנים
הרעות והפסולות
הולך שוקע שוקע וצולל
עכשיו אוהבת אותך בעצב אוהבת בעדנה
ומשתוקקת אליך בגעגועים רבים של תום
ואמונה השמחה כבר תפרח בנו מעצמה