ובחלומי תינוק יפה עיניים וראש מעוות.
אוכל ענבים וריר זולג לו מפיו.
רציתי לחבק אותו לא רציתי לספר לו על הימים שיגיעו.
על הלעג שיטפטף כמו רעל במורד גרונו, על החרקים והעצים הגדועים,
על שברון הלב ועל אשה נבזית עם לב חימר שתרצח אותו
שתשאיר אותו שוכב על המדרכה כשהפנסים והמכוניות חולפות מעליו.
רציתי ולא יכולתי לספר לו על הכסף שיחסר, ועל מיטת ברזל של חולים.
בכיתי איתו כשנחנק מענב גדול וממזרי.
ליטפתי לו את הראש המבוקע, הידיים שלי היו רכות.
אהבתי אותו והלכתי משם כבד.
כל הדרך לאש הגדולה.
שמעתי את בכיו וסתמתי אוזניים.
שמעתי את בכיו וסתמתי אוזניים.
כמה מילים?
כמה מילים?
כמה גיהוקים?
כמה שיהוקים?
שאגות של אריה בגוף של עובר.
בואי דממה.
בואי כלה.
אז עמדתי ודיברתי ודיברתי ושאגתי השתחוותי ורקדתי.
לקלל אנשים, לקטוף עגבניות זה הדבר, זה הדבר.
שבת יום טוב.
יום חג.
יום צום.
תנו לי יום רגיל לא צריך יותר.
הייתי פה הייתי פה הייתי פה הייתי פה הייתי פה פעם.
אז עמדתי ודיברתי ושאגתי ושאגתי וצרחתי עד שנפלתי.
14 אלף סיגריות.
30 קילו גראס.
22 אלף כדורים.
אלקטרודות למוח.
קסדה מגנטית אחת.
כתר אחד.
כתר מלכות.
מספרים לא מדוייקים.
מספרים לא מדוייקים.
7 בתים.
שלשה בתי חולים.
15 אישפוזים.
20 כלבים.
מכות.
בעיטות.
צרחות.
שאגות .
פיות.
ברכיים.
שיניים מצחצחי שיניים.
19 אלף גלילי נייר טואלט.
זין אחד.
7 נשים.
מספרים לא מדוייקים.
מספרים לא מדוייקים.
2 מליון וחצי קילומטר.
100 אלף מיליארד תאי מוח הקילקול גדל ואין תרופה בשבילי.
לילות.
בקרים.
צהריים.
שמשות.
ירחים כסופים.
נעליים.
כבשים.
טליתות.
זקנים.
כיפות.
גרביים.
ימים בלי לילות.
לילות בלי לילות.
בקרים בלי בקרים.
אגרוף לפנים.
חולצות לקיץ.
לחורף.
לסתיו.
אוטובוסים אינסופיים, מזדחלים כמו תולעים.
הלב דופק.
הלב דופק.
מתי ייעצר.
מתי ייעצר.
זונות.
כסף שחור.
שתי תאונות.
6 צלקות.
ציפורנים גדלות.
חצץ.
כמה חצץ.
כמה חצץ.
11 אחים.
שני הורים.
5 חדרים.
10 עצי אורן.
3000 קרציות.
32 שנה של חיים.
בתי שחי.
משקולות.
שומן.
תפוחי אדמה.
סירים.
מחבתות.
מזלגות.
כמה מזלגות.
אצבעות מעוותות.
כוויות של סיגריות.
נחילי זבובים.
כמה פחד.
כמה פחד.
כמה מילים.
כמה מילים.
חצוצרות בראש.
זכוכיות שבורות.
רגליים שלי.
או רגליים שלי יפות.
לאן לקחתם אותי.
לבד.
לבד.
לבד.