זו אולי הפעם הראשונה שאני עולה לבמה בתור שגיא ברייטנר ולא שגיא ביטבוקס או כל דמות אחרת שגורמת לי להרגיש צבוע בכל פעם שילד מבקש סלפי זה בסך הכל ילד וזה שורט אותי שהוא מסריט אותי כי הוא לא באמת מכיר אותי וסביר להניח שאף אחד פה לא יבין אותי או את מה שיש לי לומר וסליחה שהעצב לא מתאים לי לתדמית אבל חשוב לי להגיד לא כל וי כחול הוא מאושר מה זה שווה אם כולם מוחאים כפיים ואתה בנתיים זז באי נוחות בכסא ונושך את הבפנים של הלחיים כי זה הרבה יותר קל להצליח בדברים שאף פעם לא באמת רצית מצד שני חולמים אמיתיים אף פעם לא באמת מסופקים הם פשוט ממשיכים לחלום הבא תודה